הפלא שבתוכנו


הספרים: "פלא" ו"אוגי ואני: שלושה סיפורי פלא" מאת ר"ג פלאסיו, הם ספרים פופולאריים בקרב ילדים, בני נוער ומבוגרים, שהפכו לרבי מכר עולמיים. שני הספרים מתארים מנקודות מבט שונות שנה קריטית בחייו של אוגי (אוגוסט) פולמן. השנה שבה הוא עולה לכיתה ה'.
הספר השני אינו ספר המשך לראשון, אלא ספר המרחיב את צורת ההסתכלות על הסיטואציה שנוצרה באותה שנה ומפתח אותה.
הרעיון לכתיבת הספרים בא למחברת מתוך כך שעמדה עם שני בניה בתור לקנות גלידה, ולמקום נכנסה ילדה ולה עיוות קשה בפנים.
היה זה רגע של הארה. בעקבותיו, החליטה המחברת שעסקה עד אז באיור, להקדיש את עצמה לכתיבה.

אוגי אינו ילד ככול שאר הילדים. הוא נולד עם מום נדיר אשר גורם לפניו להיות מעוותות בצורה קשה ויוצאת דופן. הוא נדרש, משחר ילדותו, לסדרה בלתי נגמרת של ניתוחים על מנת להצליח להביאו לבצע פעולות נשימה פשוטות ורציפות. עד כיתה ה', אוגי חונך בחינוך ביתי על ידי אמו. כשהוא מגיע לגיל עשר, ההורים מתחילים לשקול ברצינות לרשום אותו לבית ספר רגיל. זאת משום שאמו של אוגי מרגישה שהוא זקוק להשכלה רחבה יותר ממה שהיא מסוגלת להעניק  לו. כמו-כן, מבחינה קוגניטיבית אוגי בשל לכך, והוא אף בעל כשרון ללימודי המדעים.






אוגי הוא ילד נבון ומודע. המילים הפותחות את הספר "פלא" מעידות על כך:

"אני יודע שאני לא ילד בן עשר רגיל. טוב, ברור, אני עושה את כל הדברים הרגילים. אני אוכל גלידה. אני  רוכב על אופניים. אני משחק בכדור. יש לי אקס בוקס. דברים כאלה, כנראה, הופכים אותי לרגיל. ואני גם מרגיש רגיל. מבפנים. אבל אני יודע שילדים רגילים לא גורמים לילדים רגילים אחרים לברוח מהם בצרחות במגרשי משחקים. ואני יודע שבילדים רגילים לא נועצים כל הזמן מבטים.
אם הייתי מוצא מנורת קסמים והייתי מקבל משאלה אחת, הייתי מבקש שיהיו לי פנים נורמליות שאף אחד לא שם לב אליהן.
הייתי מבקש שאוכל ללכת ברחוב בלי שאנשים, ברגע שהם רק רואים אותי, יעשו את הקטע הזה של להביט לצד השני. אני אגיד לכם מה דעתי: אני לא רגיל רק בגלל שאף אחד אחר לא חושב שאני רגיל. זאת הסיבה היחידה."  


אוגי אם כן, בעמקי לבו, מרגיש שהוא ילד רגיל לגמרי, שאוהב לשחק במשחקים השגרתיים והמקובלים על כל שאר הילדים, אך הסביבה מזהה אותו כחריג. היא מדירה אותו ומגיבה אליו כאל ילד מוזר ומאיים שיש לברוח ממנו בצעקות. בשל מראה פניו, אוגי סובל מכך שלא מרפים ממנו וללא הרף נועצים בו מבטים. אי לכך, הוא נאלץ בעל כורחו לחיות עם ההגדרה "לא רגיל". זוהי הגדרה חברתית וחיצונית הנסמכת על מראה הפנים ומנוגדת לתחושות שעולות בו מבפנים.
בתרגום הספר מאנגלית לעברית נוצר משחק מילים יפה הבא לידי ביטוי בעובדה שהמילה "מבפנים" כוללת באופן שלם את המילה "פנים".
שתי מילים אלו מייצגות מראה פנימית וחיצונית לרגשות ולאמת המשתקפת מתוכן. במקרה של אוגי, כפי שראינו, האמיתות הללו הפוכות.

מבחינת הכתיבה, המחברת מבקשת לגעת באוגי פולמן ובדמויות הסובבות אותו באופן אישי ולכן בחרה בכתיבת מונולוגים בגוף ראשון. מונולוגים אלו כתובים כוידוי חושפני הנאמר מפיו של אוגי ומפיהן של דמויות שונות שבאות איתו במגע. הספרים חושפים את האופן שבו אוגי השפיע על חייהן של אותן הדמויות ואת הפלא שהוא הכניס לחייהם כשהוכיח שהתקשורת איתו היא לגמרי אפשרית. יחד עם זאת, המחברת חושפת את הקשיים שכל דמות מתמודדת איתה ביחס לאוגי וגם בלי שום קשר אליו.

ההתייחסות בספרים היא אמנם לילד שונה או לילד "לא רגיל" אך בסופו של דבר, הקוראים מגלים שאם מקלפים את המעטפת החיצונית של המראה, כולם מתמודדים עם קשיים וכולם רואים את העולם דרך הנרטיב של עצמם. נכון, מקרה של מראה חיצוני פגום באופן קיצוני, ובמיוחד בפנים, שהם מקור הנראות והתקשורת הראשוני שלנו, גורר תגובות מסתייגות, מבוהלות או מעליבות. בצד הקושי הפיזי, תגובות אלו עלולות ליצור שורה של קשיים חברתיים ונפשיים. אך, גם לדמויות ה"רגילות" בסיפור, חברים של אוגי שמתמודדים עם מעבר דירה, עם גירושין של הורים, עם השעיה מבית הספר, עם מעבר לבית ספר אחר, עם דינמיקות חברתיות משתנות, יש לא מעט קשיים משל עצמם. לכן, כשקוראים את רצף הסיפורים של הדמויות בגוף ראשון, מבינים שכל הדמויות הן מרובות פנים ולא ניתן להתייחס אליהן באופן שטוח או חד מימדי. כל דמות היא עולם בפני עצמו ועליה לגלות את הפלא שנמצא בתוכה כאשר היא מתמודדת עם קשיים מכל סוג, וצולחת אותם.

תפיסה זו בדבר הפלא האנושי אשר מתגלה בשעת משבר בכל אחד מאתנו, מזכירה לי את גישתה של התרפיסטית, וירג'יניה סאטיר.
סאטיר נודעת בעיקר בזכות היותה חוקרת חלוצה בתחום הטיפול המשפחתי. אחד מספריה נקרא "פנים רבות לנו" ובו היא טוענת שאף אחת מפני האדם: הצוחקות, הכעוסות, החומלות, הנפחדות, האוהבות, החרדות, הבוכיות, הנבונות או השמחות, לא נוצרה לשווא. כל אדם יכול ללמוד להפעיל טווח רחב ככול שניתן, של הפנים האפשריות שלו. לכל הרגשות כולם, השליליים ובוודאי לחיוביים, יש מקום בחיים. המודעות לכך שהננו יצורים בעלי פנים רבות יכולה לסייע לנו. השימוש המדוד שנעשה בהן ברגע הנכון ובזמן הנכון, יכול לעזור לנו להתמודד עם קשיים. לשחרר כל אחד מאיתנו מתוך הכלא הרגשי של עצמו. המטרה היא בעצם להגיע לשביל הזהב, לאיזון ולהרמוניה בין פנינו הסותרים זה את זה.  

אמנם, הפנים שסאטיר מדברת עליהם הם לא הפנים המעוותות של אוגוסט פולמן. היא מדברת על הפנים של כולנו שמשקפים תיאטרון שלם של תחושות ורגשות שונים שעולים בנו מבפנים. במקביל לכך, כאשר ר"ג פלאסיו, כותבת מונולוגים בגוף ראשון ,היא מציגה בכל פעם פנים של דמות אחרת בזירה, כולל הפנים של אוגי עצמו. כאשר רואים את הפנים המעוותות של אוגי כעוד סוג של פנים אפשריות המספרות את סיפורן, אכן ניתן לתפוס אותן  כ"רגילות". והרי, בחשבון אחרון, זה הדבר שאוגי היה רוצה יותר מכל דבר אחר בעולם, להיתפס כרגיל. ניתן לומר שכמספרת זו המחווה הגדולה ביותר שיכלה ר"ג פלאסיו להעניק לדמות הגיבור שלה.  

וירג'יניה סאטיר ור"ג פלאסיו, הן נשים אופטימיות. הן מאמינות בלב שלם בפלא שמצוי בתוכנו. הפלא האנושי. הוא יכול לבוא לידי ביטוי ביכולת שלנו להשתנות ולשנות את פנינו לטובה. במקרה של ר"ג פלאסיו יש ערך מוסף לאמונתה בפלא הטמון בכל ילדה וילד. ביכולתם לשנות את עצמם ועל יד כך לגרום לשינוי בסביבתם. בשל אלו, בסוף הספר "פלא" מנהל בית הספר, שליווה באופן אישי את תהליך קליטתו של אוגי בבית הספר, מעניק לו את פרס הנרי וורד ביצ'ר. הנימוק לקבלת הפרס הוא שבזכות כוחו השקט אוגי הוא זה שרומם את מרב הלבבות.
הוא גרם לסובבים אותו להציג פנים של הזדהות, של קבלה, של ידידות שעומדת במבחן הזמן ושמסוגלת לראות הרחק מעבר לחיצוני. בזכותו, הסביבה העדיפה את כל אלו על פניה של העוינות, הזרות והסלידה.

לסיום אציין  כי הספר "פלא" יצא גם בגרסה לגיל הרך. באופן אישי, הייתי ממליצה להסתפק בגרסה הראשונה ולוותר על הגרסה לפעוטות.
זאת משום שהספר לפעוטות הופך, כמו רבים מספרי הילדים הפחות טובים, להטפה דידקטית למען קבלת השונה בחברה. עם זאת, האיורים, היו ונשארו מוצלחים בכל הגרסאות של הספר. איור הכריכה של הספר הראשון אף נבחר לאחת מכריכות הספרים היפות של מגזין "ווייר".

לספרים אלו, ישנם התייחסויות רבות ברשת ואני מביאה מקצתן באחרית הפוסט.

 לקריאה נוספת :


פלא מאת ר"ג פלאסיו בהוצאת זמורה-ביתן, 2013.

אוגי ואני: שלושה סיפורי פלא מאת ר"ג פלאסיו בהוצאת זמורה –ביתן, 2017.

פנים רבות לנו מאת וירג'יניה סאטיר בהוצאת נורד, 1994.

המשפחה המודרנית: לחיות יחד בהוצאת פועלים, 1975.  


התייחסויות ברשת :

מאמרו של דוד רפ : "פלא" סיפורו של ילד שלא מפסיק להתמודד:
http://tools.wmflabs.org/hewiki-tools/redirect.php?q=http://www.haaretz.co.il/1.2212827

"פלא" מאת גדי איידלהייט :
https://www.xn----1hckc6ddr6ab.co.il/%D7%A4%D7%9C%D7%90/

טריילר לספר :
https://www.youtube.com/watch?v=Fp_PH9ZsSao

טרלייר רשמי לסרט "פלא:

https://www.youtube.com/watch?v=ngiK1gQKgK8

ביקורת בעיתון הגרדיאן :


תגובות

  1. מרתק, ספר המלמד כל אחד קצת על עצמו או על עצמה. לבי יצא אל אחותו הגדולה

    השבמחק

הוסף רשומת תגובה

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

מדברים עם הידיים (ולא רק) : מהי שפת סימנים ?

קריאת ספרים דיגיטליים ללא עלות: באמצעות הספרייה והרשת

אפליקציית "ליבי" היא מעשרת האפליקציות המובילות בעולם