בשם הרחם : סיפורה של שפחה מאת מרגרט אטווד

כתבה: אילנית יהודה

 

 

הסופרת הקנדית, מרגרט אטווד, כתבה ספר אפוקליפטי עתידני המתרחש בארצות הברית שלאחר הפיכה תיאוקרטית. הספר:
THE HANDMAID'S TALE תורגם לעברית באמצע שנות השמונים תחת הכותרת: מעשה השפחה.
בתרגומה המחודש של סמדר מילוא אנו מכירים אותו יותר כסיפורה של שפחה. בהשראת הספר הופקה גם סדרת טלוויזיה מצוינת, בכיכובה של השחקנית אליזבת' מוס אשר מגלמת את דמותה של השפחה, ג'ון אוסבורן. הסדרה זכתה בפרס האמי לסדרת הדרמה הטובה ביותר לשנת 2017. 

ב"סיפורה של שפחה" אטווד מתארת מציאות שבה עולמן של נשים נורמטיביות נחרב עליהן באחת כאשר הן נחטפות בידי כוחות המיליציה החדשים של רפובליקת גלעד. הפוריות שבהן משמשות כשפחות בביתם של אדונים וגברות שלא יכולים להביא ילדים לעולם. 
הנשים המגויסות לצורך מטרות של פריון, עוברות תהליך של דיכוי ששולל את אנושיותן ואת נשיותן והופך אותן לשפחות. כלומר, לסוג של אימהות פונדקאיות בכפייה שכל מטרתן ותכליתן היא הולדה. כיוון שערך ההולדה הוא ערך מקודש ברפובליקת גלעד השפחות לא נמצאות בתחתית ההיררכיה החברתית. בתחתית ההיררכיה נמצאות נשים לא לגיטימיות: עקרות, לסביות, מתנגדות למשטר וזונות שלא הטמיעו את מעמדן החדש כשפחות. 

הפסוק שהסופרת בנתה עליו כמוטיב חוזר את האפוקליפסה לקוח מספר בראשית ל פסוקים א-ג:

א וַתֵּרֶא רָחֵל, כִּי לֹא יָלְדָה לְיַעֲקֹב, וַתְּקַנֵּא רָחֵל, בַּאֲחֹתָהּ; וַתֹּאמֶר אֶל-יַעֲקֹב הָבָה-לִּי בָנִים, וְאִם-אַיִן מֵתָה אָנֹכִי.  ב וַיִּחַר-אַף יַעֲקֹב, בְּרָחֵל; וַיֹּאמֶר, הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנֹכִי, אֲשֶׁר-מָנַע מִמֵּךְ, פְּרִי-בָטֶן.  ג וַתֹּאמֶר, הִנֵּה אֲמָתִי בִלְהָה בֹּא אֵלֶיהָ; וְתֵלֵד, עַל-בִּרְכַּי, (הדגשה שלי) וְאִבָּנֶה גַם-אָנֹכִי, מִמֶּנָּה. 

הסופרת פרשה את דברי רחל ליעקב:  וְתֵלֵד, עַל-בִּרְכַּי כפשוטם: בלהה תלד במקומי על הברכיים שלי. לכן האקט המיני המתואר בספר ומכונה "הטקס", מבוצע בשפחה המוחזקת על ברכי הגבירה שלה. לפני "הטקס" הגבר מצטט את הפסוקים האמורים ומעניק לו צידוק דתי.  
לא רק התנ"ך משמש כאן כמקור סמכות. בהשראת האמונה הנוצרית המעמידה במרכזה קיומו של שילוש (האב, הבן ורוח הקודש), אכן מעורבות במעשה הפריון המעוות הזה שלוש דמויות (הגבירה, השפחה והאדון) שהופכות לבשר אחד.

קיים פער צורם בין שימוש חוזר ונשנה בכתובים, לבין שימוש מכשירני ולא מוסרי שנעשה בשפחות. הן אסירות במדים בסוג של מחנה כפייה. שמן הקודם נמחק והן מקבלות שם אחד המסמל את היותן חלק מרכושו של האדון. לכן ג'ון אוסבורן הפכה לשלפרד. לרוב הן זוכות ליחס מבזה ומשפיל מצד הגבירות שלהן. עם זאת, אם לצטט מדבריה של שלפרד עצמה, במצב שנוצר קשה להבין למי מהן רע יותר, לגברת או לשפחה. 

אם נתמצת את לב העניין, השפחות ברפובליקת גלעד הן כלי קיבול, הן רחם עטוף מהלך על שתיים. בשפה העברית המילה רחם יש לה שורש לשוני זהה למילה רחמים. מ"סיפורה של שפחה" היסוד החומל של הרחמים נעדר כמעט לחלוטין. שפחות שסורחות מן הדרך מוענשות באמצעים האכזריים ביותר הכוללים בין היתר: גירוש והגליה, השלכה לבידוד, הלקאה ותלייה.

אנשים ברפובליקת גלעד מברכים זה את זה לשלום בצירוף: "יבורך הפרי". זהו מעין שם צופן, המברך בשם החשוב מכל, הצאצא, שלמען הולדתו או הולדתה כל האמצעים כשרים. נדמה שניתן להחליף בדמיון את "יבורך הפרי" בצירוף הלשוני, "הייל היטלר", שמוכר לנו מרפובליקה לא מדומיינת בכלל, של הרייך השלישי. יכול להיות שיחסם המשפיל של משטרים בעלי אידיאולוגיות גזעניות ופאשיסטיות לנשים היווה מקור השראה לסופרת הקנדית. כך למשל היטלר ונאצים אחרים טענו שהאישה מסמלת ומייצגת את העולם הקטן, זה של הבית, הילדים והמשפחה והגבר מייצג את העולם שבחוץ, העולם החברתי והמדיני הגדול. שני העולמות משלימים אחד את השני אך טבעי להפריד ביניהם. לכן המושג "שחרור האישה" שקרא תיגר על האבחנות הללו, היה לדעתם פרי המצאה של אינטלקטואלים יהודים. 

יחד עם זאת, נדמה שתחת כסות מתעתעת של אגדה בדיונית אטווד מעלה שאלות שאינן קשורות בהכרח לעבר ההיסטורי וגם לא לעתיד, אלא למציאות של ימנו. היא מבקשת מאתנו לשוב ולברר מה מקומן של נשים בחברה ובתרבות. 

באופן אישי, סיפורן של השפחות, חיבר אותי לסיפורן של אימהות פונדקאיות. אמנם בין השתיים מתקיים הבדל מהותי: אימהות פונדקאיות אינן מוגדרות באופן רשמי כשפחות בשירות צו עליון. בכל זאת, בבסיס הדברים, שתיהן יולדות ילדים עבור אנשים אחרים שיש להם בעיה של עקרות, או בעיה אחרת.
בזמן הלידה, פעמים רבות אכן יהיו נוכחים שלושה שותפים: האם הפונדקאית וההורים. יש מקום לשאול, מה מקומה של הבחירה החופשית במעשה זה? האם התשלום עבור הלידה מסמל את הבחירה החופשית? או שמא מצוקתן החומרית של רבות מהאימהות הפונדקאיות הופכת אותן לסוג של שפחות מזן חדש? האם גופן מנוצל לשם סיפוק רצונם של לקוחות? או בשל הדחף לשכפל את הדנ"א של עצמנו בכל מחיר? ואולי מן הצד האחר, הן עושות מעשה מוסרי נעלה בכך שהן מביאות לעולם ילד עבור מישהו שלא מסוגל לעשות זאת?

אם נתבונן בסיפור לאחר מעשה, נוכל לשאול: מי היא בסופו של דבר, האמא? היולדת, או זו שלה או לו נמסר התינוק? על אף המגמה לתחום גבולות ברורים לאחר הלידה, התשובות האפשריות נותרות מורכבות מאוד והן אינן חד משמעיות. לכן, כל שניתן לומר הוא שהעידן המודרני וגם זה הפוסט מודרני לא פתר שאלות יסוד ביחס למעמדן של נשים בחברה ואולי, החריף וחידד שאלות שהיו קיימות מאז ומעולם. "סיפורה של שפחה" או כפי שכיניתי אותו בכותרת הפוסט "בשם הרחם", מיטיב להמחיש זאת.

לקריאה נוספת:

סיפורה של שפחה מאת מרגרט אטווד בהוצאת כנרת, 2012.

"הנשים באידיאולוגיה הנאצית" מאת צבי בכרך. משואה כרך כ"ב, תשנ"ד-אפריל 1994, 106--112.

"סוגיות אתיות ביצירת ילדים באמצעות אם פונדקאית" מאת רוזלי בר. דילמות באתיקה רפואית (קבץ): בהוצאת הקבוץ המאוחד 2002, 189-202.

התייחסויות ברשת :

האתר הרשמי של מרגרט אטווד  :
 http://margaretatwood.ca

אימותינו רחל ולאה סבלו מדיכוי גברי שנמשך גם היום:
https://bina.org.il/%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA-%D7%95%D7%99%D7%A6%D7%90-17/

בעצב תלדי בנים: בלוג סיפורה של שפחה על פי סדרת הטלויזיה מאת מגי אוצרי ואילן קפרוב  : https://e.walla.co.il/item/3061928

סיפורה של שפחה מאת יואב שי :
http://www.writersblockg.com/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%94-%D7%A9%D7%9C-%D7%A9%D7%A4%D7%97%D7%94


על אף העומק הפילוסופי, הספר "סיפורה של שפחה" פחות טוב מהסדרה מאת ירין כץ : https://e.walla.co.il/item/3073146

באתי, ילדתי, נשכחתי : מה עובר על אם פונדקאית מאת מעיין יאני : https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3582484,00.html

פונדקאות בישראל ופונדקאות בחו"ל: המצב הקיים והצגת המלצות וועדה ציבורית לשינויו : 
https://www.knesset.gov.il/mmm/data/pdf/m03065.pdf